מפסיקים לנשוך שפתיים, מתחילים לנשוך בחזרה

לאחרונה התעמתה ישראל עם כוחות פרוקסי של איראן בעזה, לבנון, סוריה ועיראק.

כבר תקופה ארוכה שלא היו לישראל עימותים בארבע זירות במקביל. זאת המתמשכת כבר חודשים ארוכים בעזה, פיגועים הולכים וגוברים נגד תושבים ביהודה ושומרון, הזירה החדשה-ישנה מול חיזבאללה בלבנון וזו האסטרטגית מול איראן שמאתגרת אותנו במספר כיוונים, ביניהם סוריה ועיראק.

אנחנו צריכים לשאול את עצמה מה השתנה פתאום. איך קרה שעזה לא נחה לרגע ולא מאפשרת חיים נורמליים ושקטים לתושבי הדרום. איך קרה שמטעני הנפץ חזרו פתאום ליהודה ושומרון, מדוע חיזבאללה מתחיל לבחון את יכולותיו וכיצד איראן כמעט וביצעה פה את אחד הפיגועים הקשים שידעה ישראל בשנים האחרונות.

לטעמי התשובה היא אחת: אבדן ההכרעה. לא התבלבלתי, לא אבדן ההרתעה, כי אם אבדן ההכרעה. המשמעות של המצב הקיים כיום היא שאויבינו בשכונה קשת היום הזו מזהים את חוסר ההחלטה של ממשלות ישראל או גרוע מכך, ההחלטה על מדיניות של “אין-הכרעה”.

מדיניות שלא מגיבה בעוצמה חסרת פרופורציות אחרי טילים שנורים לעבר שדרות, בדיוק בערב בו נמצאים במרוכז אלפים מתושבי העיר שחוגגים את סוף החופש, היא אותה מדיניות שלא מצליחה ליזום מהלך הכרעתי משמעותי נגד הטרור ביהודה ושומרון ומדיניות כזו בסוף מחלחלת גם לצד השני שעוקב אחרינו בצמא. ממשלות ישראל כנראה שכבר לא רוצות לנצח. אבל יותר חמור מכך – הן מפחדות מלנצח.

יש הרבה דרכים לבצע אבל המטרה הסופית היא אחת: הרמת הידיים של הצד השני והבנה שזהו, הסיפור נגמר, מדינת ישראל היא עובדה מוגמרת. הגיע הזמן לדבר על שינוי מדיניות, כי אסור לנו להמשיך ולהתרגל לספוג עוד ועוד מבלי לאבד את האיזון. ישראל בחודש האחרון נושכת יותר מדי את השפתיים. מה שהיא צריכה באמת לעשות זה להתחיל לנשוך בחזרה.

כל ראש ממשלה, שר ביטחון או חבר קבינט חייב להיות שותף לדיון הזה. עליהם לשכנע בכוח את השכנים שלנו שהמלחמה בת 100 השנים הזו מולנו לא מועילה להם אלא רק מזיקה. התפקיד שלנו הוא לא להגיד לממשלה מה ואיך לעשות, התפקיד שלנו הוא לגרום למקבלי ההחלטות באשר הם להגיע למצב שבו הם מחליטים על הכרעה, כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך.

ארבע זירות במקביל זה אירוע שכבר מזמן לא היה פה. יותר חשוב מאיך פותרים אותו בצורה הנכונה, חשוב להבין איך אנחנו נמנעים ממנו בהמשך. האם ניסינו לאחרונה את מדיניות ההכרעה והניצחון, קרי, מכה מוחצת ובלתי מתפשרת על מי שמאיים עלינו? האם ביצענו לאחרונה חיסול ממוקד של בכירים מאד שמנהלים פה את כל העסק? יש לנו היכולות, יש לנו הכלים, עכשיו רק צריך להחזיר לעצמנו את האומץ לנצח.

גרג רומן - מנכ״ל פורום למזרח התיכון

See more on this Topic
I recently witnessed something I haven’t seen in a long time. On Friday, August 16, 2024, a group of pro-Hamas activists packed up their signs and went home in the face of spirited and non-violent opposition from a coalition of pro-American Iranians and American Jews. The last time I saw anything like that happen was in 2006 or 2007, when I led a crowd of Israel supporters in chants in order to silence a heckler standing on the sidewalk near the town common in Amherst, Massachusetts. The ridicule was enough to prompt him and his fellow anti-Israel activists to walk away, as we cheered their departure. It was glorious.